זה הנושא החשוב ביותר שכתבתי עליו אי פעם. למעשה, אני מאמין באמת שזה אחד הנושאים החשובים ביותר לעתיד המשותף שלנו. הפרדת הכסף מהפוליטיקה היא שינוי שתהיה לו השפעה עמוקה על חייו של כמעט כל אדם על פני כדור הארץ במשך דורות רבים קדימה.
אני משתמש במילה “יקרה” במקום “עשוי לקרות”, “היה יכול לקרות” או “יש פוטנציאל לקרות”, כי אני אופטימי. אני מאמין שנשיג את המטרה הזאת, כי החלופה כל כך עגומה, כל כך נוראית, שאין ברירה.
כבר כמעט סיימתי את המאמר הזה לפני ההכרזה על ניצחונה (החלקי) של Ripple על ה-SEC, אבל התוצאה הזאת היא דחיפה משמעותית למטרה של הפרדת הכסף מהפוליטיקה. הישארו מעודכנים לפרטים נוספים!
ציטוטים
בואו נפתח בכמה מילים של אנשים מפורסמים ממני, שקובעות את הטון בצורה נפלאה למדי:
מי ששולט בהיצע הכסף של אומה שולט באומה.
James A. Garfield
תנו לי שליטה במטבע של אומה, ולא אכפת לי מי כותב את חוקיה.
Mayer Amschel Rothschild
אני מאמין בכנות, כמוך, שמוסדות בנקאיים מסוכנים יותר מצבאות קבע; & שהעיקרון של הוצאת כסף שישולם על ידי הדורות הבאים, תחת השם של מימון, אינו אלא הונאת העתיד בקנה מידה גדול
יש לדכא את נייר הבנק, ואת אמצעי התשלום המסתובב יש להשיב לאומה שאליה הוא שייך.
Thomas Jefferson (תומאס ג'פרסון)
החלום האמריקאי (של חופש כלכלי)
אני לא אמריקאי (נולדתי בבריטניה ומתגורר בספרד רוב חיי הבוגרים), אבל אני מוקסם מהניגוד בין מה שארה״ב נועדה להיות לבין מה שהיא בפועל הפכה להיות.
מדברים לא פעם על כך שארה״ב נוסדה על עקרונות של “חירות, חופש הביטוי, חופש הדת, הליך משפטי הוגן וחופש התאספות”. ועם זאת, כיום כמעט אין אזכור לכוח המניע הגדול האחר שמאחורי התנועה לעצמאות מהמעצמות האירופיות של אותה תקופה; חופש כלכלי.
אף שאני רחוק מלהיות מומחה לנושא, קראתי מספיק כדי לדעת שאנשים היו עייפים ונמאס להם מהשליטה שהפעילו בנקאי היבשת הישנה על המלכים והפוליטיקאים של אותה תקופה, אשר בתורם הטילו על נתיניהם או אזרחיהם נטלים כלכליים הולכים וגדלים בצורת מסים וכדומה, שבעצם הפכו את האוכלוסייה הכללית לענייה יותר ויותר בעוד הבנקאים התעשרו עוד ועוד.
כמובן, כרגיל, הבנקאים השתמשו בשילוב של גזר ומקל. הגזר בצורת שוחד, יחס מועדף בהלוואות וכדומה; המקל בצורת איומים בהעלאות ריבית על הלוואות או פשוט ניתוק קווי אשראי. בואו לא נשכח שבנקאים פרטיים מממנים הפיכות צבאיות, מלחמות, מהפכות פוליטיות ותפיסות שלטון כבר מאות שנים!
האבות המייסדים של ארה״ב היו נחושים שזה לא יכול לקרות, ואסור שיקרה, באומה העצמאית החדשה שלהם.
איך זה יצא? הייתי טוען שארה״ב כיום דומה יותר לאירופה הישנה שהם רצו לברוח ממנה מאשר אירופה של ימינו. לא שאירופה המודרנית היא גן פרחים קסום. היא לא.
המעמד הפוליטי-בנקאי
קפיצה להווה, ועצוב לי מאוד לדווח שהרוב המכריע של כלכלת כדור הארץ מנוהל במערכת מבוססת פיאט, כשהיצע הכסף נשלט על ידי… ובכן, על ידי מי בדיוק?
זה לא המקום לניתוח ארוך ומייגע, אבל הגרסה המסוכמת היא שיש “מעמד” של אנשים שמחליטים מתי להדפיס עוד כסף, מתי להעלות או להוריד את הריביות…
תת-קבוצה אחת של האנשים האלה, הפוליטיקאים, “תלויה” באוכלוסייה הכללית שתצביע לאחת הקבוצות או לאחרת. זה מוביל לחוסר מוחלט בתכנון לטווח ארוך, כשקבוצות יריבות משתמשות למעשה בכוח הקנייה של ההכנסות והחסכונות של אנשים רגילים ככלי להשגת קולות.
קבוצה אחרת, הבנקאים (אני כולל כאן בנקים מרכזיים ומסחריים), אינה נבחרת, ואת כל המערכת אופפת אטימות בלתי יאומנת לגבי מי הבעלים של מה, מי עתיד להרוויח מאילו החלטות וכן הלאה.
שתי הקבוצות האלה חיות באותו מרחב, הולכות לאותן מסעדות, משתתפות באותן מסיבות וילדיהן לומדים באותם בתי ספר.
גם אם נניח שיש להם רק כוונות טובות, העובדה שהם שזורים זה בזה כל כך עמוק, ועם רמה כה גבוהה של הומוגניות חברתית, הופכת את זה לכמעט בלתי אפשרי עבורם לראות מעבר לבועה המיוחסת שלהם את מה שהמעשים שלהם גורמים בעולם האמיתי. אני לא מדבר רק על משפחות עניות מאוד או ממעמד הפועלים. אפילו בעלי עסקים אמידים יחסית שאינם חלק מהאליטה הפוליטית-בנקאית סובלים מאוד מההחלטות שמתקבלות ומחוסר היציבות שהמערכת הזאת יוצרת.
שליטה, שליטה ועוד שליטה
המעמד הפוליטי-בנקאי מסתדר מצוין. הוא יצר מערכת שבה הוא מנצח לא משנה מה קורה. ועם זאת, יש חלונות בארמון המטפורי שלו, והוא שם לב שיש עוד ועוד פנים כועסות בחוץ.
אז איך הם יכולים להבטיח שהסטטוס קוו יישמר? רמות הולכות וגדלות של שליטה באוכלוסייה. איך הם יכולים לעשות את זה? לצפות ולסחוט!
אנחנו חיים בעולם שבו רוב העבודה הפיזית נעשית כיום על ידי מכונות. חלק זעיר מאוכלוסיות המדינות המפותחות עובד בחקלאות, בעוד שפעם זה היה יותר מ-90%. אנחנו מסוגלים לגדל יותר מספיק מזון, לבנות יותר מספיק בתים וליצור יותר מספיק אנרגיה עם חלק קטן מכוח העבודה. ועדיין, איכשהו, נראה שאנחנו עובדים יותר ויותר. למה? אנחנו צריכים לשלם משכנתאות, הלוואות צרכניות, כרטיסי אשראי, מסים, עמלות, אגרות… והרשימה נמשכת. באיזה שלב כל ההתקדמות הטכנולוגית תוביל לפחות עבודה? בפשטות, אם נמשיך במערכת הנוכחית, אף פעם.
בהקשר אחר, חשבונות הבנק שלנו הם כיום ספרים פתוחים עבור ממשלות ורשויות ציבוריות. כל רכישה שאנחנו מבצעים בכרטיסים שלנו נרשמת, מנוטרת ומנותחת. אמנם נכון שאלגוריתמים מסוימים למניעת הונאות תלויים בנתונים האלה, אבל זה גם, לכל הפחות, מצמרר להפליא שכל מה שאנחנו עושים נצפה.
הצמא לשליטה חורג אפילו משליטה ביחידים. מדינות וגושים שלמים עשויים אפילו לצאת למלחמה כדי להגן על השליטה שלהם בהיצע הכסף.
האינפלציה מוצצת את העושר שלכם
אם קראתם את הארכיון הקודם של הפוסטים שלי, אתם יודעים שאני מאמין שאחד השינויים הבסיסיים ביותר הנחוצים לעתיד הכלכלה העולמית הוא הבנה של האוכלוסייה הכללית מהי אינפלציה בדיוק; היא לא עלייה במחירים, אלא דילול של כוח הקנייה של מטבע בשל הזרקת היצע כסף גדול יותר למחזור.
כשפוליטיקאים מתחרים על קולות ובנקאים שמחים להרוויח ריבית על עוד הלוואות, קל מדי עבורם ללחוץ על ההדק של הדפסת כסף ועוד כסף.
כשמחלצים בנקים, זה נעשה בעזרת מטבע חדש שהודפס זה עתה על ידי הבנקים המרכזיים. הוא משמש כדי לשמור על כושר הפירעון של הבנקים, אבל הוספת המטבע הנוסף למחזור בעצם שואבת ערך מהמטבע שכבר במחזור. חשבו על זה כך: אילו כל דולר, יורו או לירה שטרלינג שבידיים פרטיות היה מטבע זהב, זה כאילו הממשלה אפשרה לבנקים לגזור פרוסה דקה מכל מטבע כדי לכסות את החובות שלהם, ובו בזמן אמרה לבעלי הזהב שזו לא בעיה כי עדיין יש להם אותו מספר מטבעות זהב.
כשמצב העניינים הוא כזה, איזה תמריץ יש לבנקים להתנהג באחריות כשהם מחלקים הלוואות לימין ולשמאל, בעוד שהם במצב שבו הם פשוט לא יכולים להפסיד; להרוויח או להיות מחולצים.
דרך נוספת לחשוב על זה היא במונחים של טפילים שמוצצים דם, אבל אולי זו אנלוגיה חזקה מדי לשימוש. אולי.
הריביות אמורות לאזן את זה, אבל לעיתים קרובות הן משמשות ככלי פוליטי. כולם יודעים איך מפלגות נוטות לצייר תחזית כלכלית נעימה ונוחה ממש לפני הבחירות, נכון?
זו אשמתנו, או כך אומרים
בואו לא נשכח שמלבד שליטה בהיצע הכסף או לפחות השפעה חזקה עליו, לפוליטיקאים ולבנקאים יש גם השפעה חזקה על התקשורת. אז מה הם אומרים לנו כשתוצאות הדפסת הכסף ומחזור החוב גורמות לבעיות חמורות בחיים האמיתיים? פשוט; “זו אשמתכם”.
הוצאת יתר, התפשטות יתר, אכילת יתר, חופשת יתר, חינוך יתר לילדים, הענקת יתר של הגג הכי טוב מעל ראש המשפחה שלכם.
המעגל מתחיל, בעיקרון, בכך שמפציצים את האוכלוסייה במסרים שאומרים לכם שאפשר “לקנות את זה, ללא ריבית, רק ב-10 תשלומים קטנים” או “בטח, אנחנו יכולים לתת לך משכנתה לבית החלומות שלך… רוצה גם רכב?”. המסרים האלה, בין אם ישירות בצורת פרסום ובין אם בעקיפין בצורת הנרטיב שאנחנו רואים בשידורי חדשות, מגיעים אלינו דרך אותם ערוצים ששימשו אחר כך כדי להגיד לכולם שהם הביאו את זה על עצמם.
אנשים בסופו של דבר מוציאים יותר ממה שהם צריכים, אבל לא כי הם משוגעים. הבנקים אמורים להיות המומחים שאנשים סומכים עליהם לייעוץ ולתמיכה בעניינים פיננסיים. המציאות היא שהם תאגידי ענק עם בעלי מניות רעבים לרווח, אבל זה לא איך שרואים אותם. כמובן, התקשורת מציגה אותם כרשמיים מאוד, מקצועיים מאוד ואמינים מאוד. אם הבנק אומר שזה בסדר, האדם הממוצע מניח שהבנק יודע מה הוא עושה ולא היה לוקח את הסיכון אילו הוא היה מוציא יותר מדי. באופן הגיוני, הם לא מביאים בחשבון שלבנק יש רשת ביטחון. למה שיעשו זאת אם מעולם לא לימדו אותם באמת איך כל המערכת עובדת?
למען הסדר הטוב, אני מסכים שאנשים מוציאים יותר מדי כשבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים נותנים להם הלוואות מעבר למה שהם יכולים להרשות לעצמם להוציא. אנשים רוצים את הטוב ביותר לעצמם ולמשפחותיהם. בני אדם הם חולמים. ועם זאת, אני גם מאמין שיש חוסר מוחלט בחינוך פיננסי במערכות החינוך של רוב המדינות, ושזה לא היה קורה אילו הסיכויים לא היו מוטים כל כך בחוזקה לטובת המלווה. הם היו נזהרים יותר.
הפתרון; לקחת את העניינים הפיננסיים לידיים שלנו
ועכשיו לחדשות הטובות.
לראשונה, יש לנו טכנולוגיה שמאפשרת לנו לבצע עסקאות דיגיטליות אחד עם השני בלי צורך במתווכים.
מטבעות קריפטו, שאינם מטבעות יציבים ושאינם CBDC (שיהיו נושא למאמר אחר), אינם שייכים למדינה מסוימת, פוליטיקאים לא יכולים לעצור או לחסום אותם (אף שהם בהחלט ינסו), ואף אחד לא יכול ליצור היצע נוסף בגחמה (כדי לנסות להטות בחירות לטובתו, למשל).
אנחנו חיים בעולם מחובר יותר ויותר. אני נמצא לעיתים קרובות בפגישות עם אנשים מכמה יבשות, וזה כבר לא יוצא דופן בימינו. ועם זאת, תנועת הכספים ברחבי העולם עדיין מסורבלת ומוגבלת על ידי מדיניות מקומית המשתנה כל הזמן, כשמלכים ומלכות מקומיים נלחמים לשמור על שליטה בנתיניהם בכך שהם מציבים שומרים בשערים, גובים אגרות ומסים בכל שלב או מתירים רק לחלק מאנשי החצר להעביר כסף מעבר לגבול. טכנולוגיית הבלוקצ'יין, לעומת זאת, לא מכירה גבולות.
אני לא משוכנע באופן אישי שאחד מהבלוקצ'יינים הנוכחיים הוא ההתפתחות האולטימטיבית של הטכנולוגיה מבחינת אספקת חלופה מעשית לגמרי לתשלומים, אבל אני בטוח לחלוטין שהבלוקצ'יינים הנוכחיים והמטבעות הקריפטוגרפיים שעליהם הם חלק מתהליך התפתחותי שיוביל לכלכלה עולמית חופשית באמת; כזו שבה אי אפשר להשתמש בהיצע הכסף ככלי פוליטי.
לעומת זאת, השינוי הזה עשוי להוביל גם להכרה אוניברסלית יותר בצורך להפריד מפוליטיקה שירותים ציבוריים חיוניים אחרים; בריאות וחינוך הם הדחופים ביותר. ככל שההיגיון הזה יוביל את החברה רחוק יותר בדרך, כך נתקרב לביטול מוחלט של פוליטיקה מפלגתית. במקום העדפות המפלגות והנותנים החסות שלהן, נוכל פשוט להתרכז במה שכולנו רוצים; בריאות, ביטחון ורווחה למשפחות שלנו.
הדרך תהיה ארוכה וסלעית, יהיו שודדים בדרך, אבל זו דרך ששווה ללכת בה.
לסיום, מה דעתכם שכולנו נתחיל לקרוא לכסף הפיאט “נייר בנק”, כדברי Thomas Jefferson?
הקופאי: “אני מצטער, אנחנו לא מקבלים קריפטו”
אני: “אה, רק נייר בנק, מה? חבל. אלך לחנות ליד.”
נושאים קשורים
