Consensus 2024 הייתה הפעם הראשונה שלי בארצות הברית. החוויה נתנה לי הרבה על מה לחשוב. היא גם הביאה לי דלקת קיבה ומעיים די קשה (ומכאן העיכוב בפרסום הפוסט הזה).
העבודה שלי בקריפטו ובתשלומים גרמה לכך שהביקור הראשון הזה בארה״ב השאיר אותי עם הרבה מה להגיד. אנסה להישאר פחות או יותר בנושא, לפחות אחרי כתב הוויתור הבא:
אני בעד החלום האמריקאי
לפני שיאשימו אותי באנטי-אמריקניות בגלל כמה הערות שיבואו בסדרת הפוסטים הזאת, אני רוצה להבהיר שאני מזדהה מאוד עם הרעיון הכללי של מה שארצות הברית יכולה או צריכה להיות. ארץ של הזדמנויות, שבה אנשים הגונים וחרוצים יכולים להתקדם בסולם בלי קשר לגזע, לדת או למוצא, כדי ליצור עתיד טוב יותר לעצמם ולמשפחותיהם, נשמעת לי כמו רעיון נהדר.
אבל למרבה הצער, מה שראיתי מארה״ב דרך סרטים, טלוויזיה, חדשות, האינטרנט ועכשיו גם פנים אל פנים אינו עומד בדיוק באידיאלים האלה. בכנות, ארה״ב של ימינו נראית לי קרובה באופן כואב לאירופה שממנה ברחה ה-Mayflower מבחינת המבנה החברתי.
מעניין לראות שהאידיאלים של תנועת הקריפטו המבוזרת משתלבים יפה מאוד ברעיון הבסיסי של החלום האמריקאי, והדרך שבה הרגולציה על קריפטו מוטלת הלוך ושוב בידי הגורמים השולטים משקפת היטב איך האליטות בצפון אמריקה השתמשו בציבור הרחב כדי לשמר סטטוס קוו שמיטיב עם מעטים, ולא עם “ההמונים הדחוסים שמשתוקקים לנשום חופשי”.
האם אוסטין היא נווה מדבר ידידותי לקריפטו?
קהילת הקריפטו משקיעה זמן ואנרגיה בלתי סבירים בדיווח, בהערות ובהרהורים על מעשיה של חבורת ה-SEC של Gary Gensler. כל פרט בתיקי ה-SEC הבולטים השונים מפורק ומנותח בזמן אמת. כל Wells Notice שולח (סליחה על המשחק במילים) אדוות ברחבי הרשתות החברתיות.
ועם זאת, כשהגעתי ל-Consensus, פגשתי לא רק שלטי ענק מכוסים בלוגואים של בלוקצ'יין, אלא גם מכונית על עטופה בדוגקוין, אנשים בחולצות מימקוין בעלות נושא פוליטי, ואנשים בתחפושות שעודדו מבקרים אחרים “לקנות טוקן X, Y או Z”; הפקר מוחלט, ממש לעין כול.
לפי מה שמוצג לשאר העולם, אפשר כמעט לדמיין שהאנשים האלה ייאספו ויושלכו לתוך ואן משוריין של ה-SEC ויילקחו משם בלי שיראו אותם שוב. ועם זאת, הנה הם היו שם, נראים רגועים וחסרי דאגות.
חשבתי שאולי אוסטין פרו-קריפטו במיוחד, אבל שיחות עם תושבים מקומיים הפריכו את הרעיון הזה במהירות.
מעבר לכך שאוסטין היא נווה מדבר ידידותי לקריפטו, אני רואה בכך סימן נוסף למתח המטריד ששורר ב“ארץ החופשיים”. הרוח המרדנית והמתריסה של המתיישבים לא נעלמה לגמרי, למרות שנים רבות של תעמולה קפיטליסטית ולאומנית סגורה. אגב, התעמולה נראתה לי אינטנסיבית ביותר במהלך הביקור שלי; “אמריקה היא מספר 1, ועכשיו תקנו את זה!”
בתוך מרכז הכנסים התחושה הכללית הייתה עסקית יותר. כמה אנשים העירו שזו ה-Consensus ה“בוגרת” ביותר עד כה. הייתה תחושה כללית ברורה שרוב האנשים הגיעו כדי לעשות עסקים, ולא כדי לעקוב אחרי גרפים של פאמפ אנד דאמפ.
ועם זאת, הניגוד בין הרצון להניע רעיונות חדשניים לבין המצב הרגולטורי הלא ברור בעליל במדינה המארחת של האירוע היה נוכח בכל רגע.
ביטויים כמו “חוץ מבארה״ב, כמובן” (לעיתים קרובות גם בהתייחס לקנדה), שבאו בליווי גלגול עיניים ומבוכה, היו נוכחים בכל שיחה פרטית, אבל גם בנאומי מפתח ובדיונים בסגנון “עצרת פתוחה”.
באזז ה-ETF / FIT21 והעגלה הפוליטית של הקריפטו
למרות התסכול הכללי מהאיחור בגיבוש מסגרות הגיוניות בשיתוף עם תעשיית הבלוקצ'יין, Consensus 2024 ריחפה על בועה של תקווה שנוצרה מאישור קרנות ETF של ETH ומהחדשות על הצעת החוק FIT21.
ואז, מאז שחזרתי לספרד, הנרטיב נדד עוד יותר לעבר שימוש ב“פרו-קריפטו” ככלי פוליטי בבחירות לנשיאות.
תמיד מעורר בי גועל הרצון של פוליטיקאים להשתמש בכל דבר כדי להשיג קולות, למרות התנהגותם הקודמת כלפי הנושא, אבל זה בהחלט מעיד על כך שהיחס הידידותי לקריפטו הוא נושא גדול מספיק כדי שמועמדים לנשיאות ארה״ב ימצאו לנכון להתחפש אליו.
זה מחזיר אותי למה שהזכרתי קודם; העובדה שקריפטו והחלום האמריקאי משתלבים זה בזה בצורה כל כך יפה. הרעיון שאנשים מבצעים עסקאות אחד עם השני בלי צורך במתווכים ובלי שאליטות שולטות ומכתיבות כל מה שאנשים עושים מהדהד כל כך עמוק עם שורשי ארצות הברית, עד שהגעתי להאמין שאימוץ מיינסטרים שם הוא בלתי נמנע.
לתקשורת המיינסטרימית נגמרות הדרכים הרופפות לשכנע אזרחים שקריפטו הוא לא יותר ממוקד של פעילות פלילית, והרטוריקה הפרו-קריפטו במהלך מסע הבחירות הזה עשויה להיות נקודת מפנה. ברגע שאחוז גבוה מספיק מהאוכלוסייה יבין שהבלוקצ'יין הוא טכנולוגיה משחררת, כל מה שנותר הוא שיתחיל חינוך נאות של הציבור הרחב, שמוצרים ידידותיים באמת למשתמש (כמו של Zypto) יצברו אחיזה, ושלא תהיה לרגולטורים ברירה אלא לתת לשכל הישר ולהעדפת הציבור לגבור.
תשלומים בארה״ב באמת צריכים עדכון!
העבודה שלי במרחב שבין קריפטו לתעשיית התשלומים נמשכת כבר שנים. כולם משני הצדדים מעירים עד כמה ארה״ב מפגרת אחרי רוב העולם בכל הקשור לתשלומים.
בהתחלה התקשיתי להאמין, אבל ברצינות… מה קורה אצלכם, חבר'ה?!
אני עדיין בהלם מכך שמלצרים לוקחים באופן קבוע את הכרטיסים של אנשים מהם לפני שהם חוזרים עם מבחן חשבון קטן בכתב יד. עניין הטיפ מזעזע כשלעצמו, אבל איך לעזאזל כולם בסדר עם זה שלוקחים להם את הכרטיס? זה פשוטו כמשמעו הכלל הראשון באבטחה נגד הונאות; לא לאבד קשר עין עם הכרטיס!
בשדה התעופה JFK בדרך חזרה, אנשי הצוות הלכו אל השולחנות של אנשים עם טאבלט והזינו ידנית את מספרי הכרטיסים שלהם (מה שדורש נוכחות פיזית של הכרטיס) בטופס שנראה כמו קופה מקוונת מתחילת שנות ה-2000 כדי לעבד תשלומים. אתם יודעים, מהתקופה שבה תשלומים מקוונים היו מאובטחים בערך כמו לשלוח תמונה של הכרטיס שלכם למישהו דרך MySpace (מייספייס). שאלתי אותם למה יש להם מערכת כל כך מוזרה והם סיפרו לי שנמאס להם שלא-אמריקאים מתלוננים על כך שלוקחים להם את הכרטיסים, אז זה מה שהם המציאו.
וזה לא רק תשלומים פנים אל פנים. הידעתם שלחשבון בנק אחד בארה״ב יש מספרים שונים בהתאם לסוג ההעברה שמבצעים אליו? זה כל כך מוזר!
חלק מהבעיה נראה שקשור לתשתית. אין לי מושג למה, אבל או שחברות התשלומים לא רוצות להשקיע באספקת מסופי תשלום חדשים ללקוחותיהן, או שהחברות עצמן לא להוטות לשנות את התהליכים שלהן. החלק האחר הוא כנראה שאזרחי ארה״ב כל כך רגילים למה שיש להם שהם פשוט לא מבינים כמה זה מסורבל ומיושן.
תהיה הסיבה אשר תהיה, Zypto Pay יהיה מדהים לזה. עם גרסה 2 של ה-Soft POS (בקרוב), טאבלט פשוט או סמארטפון יהיו כל מה שכל סוג של חברה צריך לתשלומי קריפטו ואולי גם לתשלומי כרטיס, במיוחד עם שבבי NFC דו-כיווניים חדשים יותר. סורקים QR או מקישים לתשלום, בכל מקום.
האם ארה״ב יכולה לדלג על שלב ולעבור ישר לאימוץ המוני של תשלומי קריפטו עוד לפני שתתעדכן לגמרי בתשלומי כרטיסים?!
בחלק 2 של “ה-Consensus שלי”, אצלול למי היה ב-Consensus 2024, איך הם רלוונטיים ל-Zypto וכמה הערות כלליות על מה שלדעתי אפשר לצפות בחודשים ובשנים הקרובים על סמך מה שראיתי ושמעתי. אל תתנו לטון הציני במקצת של הפוסט הזה להטעות אתכם; העתיד מרגש אותי מאוד!
נושאים קשורים
